פסק-דין בתיק ת"צ 23054-12-11

1.      לפניי בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, לפי סעיף 16  בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: " בקשת ההסתלקות", " בקשת האישור" ו" החוק" בהתאמה).

2.      בבקשת האישור שהוגשה ביום 13.12.11,  נטען כי המשיבה מחייבת את תושביה בארנונה כללית בגין שטחים שאינם דירת המגורים (שטחים משותפים, חניות ומחסנים) וזאת בניגוד לפסק הדין של בית משפט לעניינים מינהליים שניתן ביום 31.1.10 (עת"מ 2358/07 כבוד השופטת מ' אגמון-גונן). פסק הדין קבע כי השינויים שערכה המשיבה בצווי הארנונה הם שינויים מהותיים האסורים על פי "דיני ההקפאה" ועל כן שומות הארנונה שהוצאו למשיבים בעתירה לשנים 2007-2006 בטלות (להלן: " פסק הדין המינהלי"). המבקשת 2 בבקשת האישור שלפניי הייתה אחת מ-71 העותרים בעתירה לבית המשפט המינהלי. בבקשת האישור צוין כי על פסק הדין המינהלי הוגש ערעור לבית המשפט העליון,שטרם הוכרע.

3.      בקשות להארכת המועד הקובע להגשת הודעה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק (להלן: " המועד הקובע") עד לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון נדחו, פרט לארכה יחידה בת 30 יום שניתנה בשל נסיבות העניין המיוחדות, ועל מנת לאפשר למשיבה להגיש הודעת חדילה ככל שתמצא לנכון (ר' החלטה בפרוטוקול מיום 22.4.12 והחלטה מיום 22.5.12).

4.      לאחר שהתקיים לפניי קדם משפט ראשון בבקשת האישור (ביום 22.4.12), ניתן ביום 9.8.12 פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין המינהלי (עע"ם 1721/10) (להלן: " פסק הדין העליון").

בית המשפט העליון לא קיבל את פסיקתו של בית המשפט המינהלי וקבע כי השינויים שנעשו בצוי הארנונה מושא הערעור ביחס ל"צו המוקפא" משנת 1986 (הוא "הצו המוקפא" שמשמש כנקודת מוצא לבחינת חוקיות הארנונה) אינם שינויים מהותיים הדורשים את אישור השרים, שעל כן השינויים בצווים לגבי השטחים שבמחלוקת נעשו כדין.

5.      נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון הגישה המשיבה בקשה לדחיית בקשת האישור. בדיון שהתקיים לפניי ביום 4.12.12 הודיעו המבקשים כי יגישו בקשה להסתלקות מבקשת האישור. הצדדים טענו בדיון בדבר פסיקת הוצאות ושכר טרחה, כמפורט להלן.

6.      תמצית טענות המשיבה - התקיימו שני דיונים בבית משפט, הוגשה בקשה להארכת מועד והתקיימו מספר פגישות אצל המשיבה. בקשת האישור הכניסה את המשיבה לסחרור משפטי נוכח הבקשה להארכת המועד הקובע להגשת הודעת חדילה, שהמבקשים התנגדו לה; לא נעשתה פנייה למשיבה לבירור העובדות. כל תושב במשיבה שלא רצה לשלם את הסכומים שבמחלוקת לא שילם אותם. המבקשים יכולים היו לא לשלם; לא הייתה כוונה להחזיק כספים שלא כדין; בתובענה ייצוגית למגיש הבקשה יש סיכוי  להפקת רווחים ויש בכך גם וסיכון שאם התובענה לא תתקבל הוא ישא בהוצאות. כחודש לפני להגשת בקשת האישור היה ידוע למבקשים,שאמור להינתן פסק דין והם יכולים היו להמתין עם הגשת התובענה הייצוגית. המבקשים ביקשו להיות הראשונים להגיש את התובענה הייצוגית, אין בכך פסול אולם במקרה מעין זה עליהם לצפות גם סיכון של הוצאות.

7.      תמצית טענות המבקשים - בקשת האישור הוגשה לאחר שהמבקשים חשבו בתום לב שטענותיהם נכונות, גם נוכח פסק הדין המינהלי; למשיבה לא נגרמו הוצאות מלבד בקשתה בעניין הודעת החדילה. לא הוגשה תגובה לבקשת אישור ולא הוגשה תשובה. הצדדים הסכימו כי מועד הגשת תגובת המשיבה לבקשת האישור יידחה; טענת המשיבה לפיה איפשרה לתושבים שלא לשלם את הסכומים השנויים במחלוקת לא נתמכה בתצהיר או במסמך, לא הייתה הודעה לציבור בעניין האפשרות שלא לשלם;; המשיבה שכחה כי טענה כי אם לא ידחה המועד הקובע למסירת הודעת החדילה תמנע מהמשיבה הזכות שלא להשיב את הכספים שגבתה ביתר; המבקשים ובא כוחם לא יודעו על האפשרות שלא לשלם; הריבית המתווספת על תשלומים שלא שולמו במועד היא ריבית גבוהה בשיעור של 9.3% לשנה. על בתי המשפט לעודד תובענות ייצוגיות. התובענה הוגשה בתום לב ופסיקתו של בית המשפט העליון יכולה הייתה להיות הפוכה. אין להרתיע תובעים ייצוגיים המגישים תביעותיהם בתום לב; על פי החוק יש משמעות כבדת משקל למועד הגשת התובענה לתובע הייצוגי המבקש לייצג את הקבוצה ולכן הוגשה התובענה במועד שהוגשה.

8.      בבקשת ההסתלקות, שנתמכה בתצהירי המבקש ובא כוחם,  נטען כי המבקשים מבקשים להסתלק מבקשת האישור ומתביעתם והאישית הואיל ואין עוד טעם בניהול ההליך לאור פסק הדין העליון.

9.      המבקשים ובא כוחם הצהירו גם שלא קיבלו כל טובת הנאה, גמול או שכר  בקשר להסתלקות המבקשים מההליכים דנא.

10.  תגובת המשיבה לבקשת האישור טרם הוגשה. לאחר שעיינתי בבקשת האישור ובפסק דינו של בית המשפט העליון ולנוכח הצהרת המבקשים בתצהיריהם אני מאשרת את ההסתלקות. בנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק.

11.  הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נמחקת. תביעתו האישית של המבקש נמחקת אף היא.

12.  אשר להוצאות - לאחר ששקלתי את נסיבות העניין שלפניי, לרבות העובדה שהמשיבה לא הגישה תשובתה לבקשת האישור, וקיומו של פסק הדין המינהלי, הגעתי למסקנה שאין להטיל על המבקשים חיוב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.  אשר על כן, אין צו להוצאות.

13.  הצדדים ישלחו עותק מפסק הדין למנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס תובענות ייצוגיות.

ניתן היום,  כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: